פטנט חדש שאושר לחברת מטא (Meta) חושף טכנולוגיית בינה מלאכותית המסוגלת ללמוד את סגנון הכתיבה והדיבור של משתמשים, ולהמשיך להפעיל את חשבונותיהם גם לאחר מותם.
הפיתוח מעורר שאלות מוסריות, אתיות ופרקטיות על עתיד הזהות הדיגיטלית שלנו ברשתות החברתיות.
חיים דיגיטליים לאחר המוות
המציאות החדשה שמעבר לדמיון עד לפני מספר שנים, הרעיון שבו אנשים שהלכו לעולמם ימשיכו לתקשר, להגיב ולהעלות תוכן לרשתות החברתיות נשמע כמו תסריט שנלקח ישירות מפרק של סדרת המדע הבדיוני "מראה שחורה". אולם כעת, נראה שהמציאות עולה על כל דמיון.
חברת מטא (Meta), חברת האם של פייסבוק, אינסטגרם ווואטסאפ, קיבלה לאחרונה אישור רשמי לפטנט טכנולוגי המבוסס על מודל שפה גדול (LLM) שנועד להמשיך להפעיל פרופילים של משתמשים שהלכו לעולמם או שחשבונותיהם הוקפאו.
הפטנט, שהוגש במקור בשנת 2023 ואושר לאחרונה, מתאר מערכת בינה מלאכותית שמסוגלת לחקות בצורה מדויקת את ההתנהגות המקוונת של המשתמש. מדובר בשינוי פרדיגמה עצום בכל הנוגע לדרך שבה אנו תופסים את המושג "חיים לאחר המוות" בעולם הדיגיטלי, ומעבר מפרופיל הנצחה דומם ליישות דיגיטלית פעילה.
איך זה עובד מאחורי הקלעים?
הטכנולוגיה המתוארת בפטנט של מטא אינה מסתפקת רק ביצירת הודעות גנריות. המערכת מתוכננת לנתח כמות אדירה של "נתונים ספציפיים למשתמש". הבוט ילמד באופן מעמיק את כל ההיסטוריה הדיגיטלית שהאדם השאיר אחריו: פוסטים ישנים, הודעות קוליות שנשלחו בוואטסאפ, צ'אטים במסנג'ר, תגובות, לייקים ואפילו את הקצב והתדירות שבהם המשתמש נהג לכתוב ולתקשר.
על ידי הזנת כל הנתונים הללו למודל שפה מתקדם, הבינה המלאכותית מסוגלת לייצר תוכן עתידי שנשמע ומרגיש בדיוק כמו האדם עצמו. בפועל, המערכת תוכל להגיב להודעות ישירות (DMs) מחברים, לפרסם סטטוסים חדשים המשקפים את סגנונו המקורי של המשתמש, ולהתנסח באותו טון דיבור ייחודי שכל כך אפיין אותו בחייו.
האם יש מודל כלכלי מאחורי חיי הנצח הדיגיטליים?
מעבר לשאלות האתיות והחברתיות, עולה גם תהייה משמעותית לגבי המניע הכלכלי שעומד מאחורי פיתוח מסוג זה. בעולם הרשתות החברתיות, המטבע היקר ביותר הוא תשומת הלב של המשתמשים וזמן השהייה שלהם בפלטפורמה.
📬
רוצים לקבל עדכוני AI ישירות לאימייל?
הצטרפו לאלפי מנהלים שמקבלים את הניוזלטר השבועי שלנו
שמירה על "משתמשים פעילים", גם אם הם למעשה בוטים המופעלים על ידי בינה מלאכותית, יכולה לשמר את רמות המעורבות (Engagement) ברשת. משתמשים אנושיים שעוקבים אחרי חברים או בני משפחה ימשיכו להיכנס לפרופילים, לקרוא פוסטים ולהגיב, מה שיגדיל את התעבורה הכללית באתר ואת החשיפה לפרסומות. בנוסף, חברות טכנולוגיה אחרות וסטארט-אפים קטנים כבר החלו להציע שירותים המאפשרים יצירת אווטארים ותאומים דיגיטליים בתשלום. מטא עשויה לראות בפיתוח זה מנוע צמיחה עתידי שישאיר אותה רלוונטית וחדשנית.
שאלת ההסכמה והפרטיות
מי שולט במורשת שלנו? כצפוי, הטכנולוגיה המסקרנת הזו מביאה עמה גל אדיר של שאלות אתיות, משפטיות ופילוסופיות. הסוגיה המרכזית ביותר היא שאלת ההסכמה. חוקרי זכויות דיגיטליות מזהירים מפני ההשלכות של יצירת "אווטאר" דיגיטלי של אדם ללא הסכמתו המפורשת והמודעת מראש.
האם בני משפחה יוכלו להפעיל את הבוט הזה עבור יקירם שהלך לעולמו כדי להתנחם? ואולי ההיפך הוא הנכון – אולי אלגוריתם שימשיך לשלוח הודעות בסגנון המוכר יקשה על תהליך האבל והפרידה? בנוסף, עולה שאלת הפרטיות. המערכת דורשת גישה לכל ההתכתבויות הפרטיות ביותר של המשתמש, מה שעלול לחשוף סודות או מידע אישי גם לאחר לכתו, ולהעלות תהיות עמוקות על בעלות המידע ביום שאחרי.
"האינטרנט המת" מקבל משמעות מטרידה בשנים האחרונות, מדברים רבות ברשת על תיאוריית "האינטרנט המת" (Dead Internet Theory) – התיאוריה לפיה רוב התוכן ברשת כיום מיוצר על ידי בוטים המדברים זה עם זה. הפטנט החדש של מטא עלול לקחת את המושג הזה למחוזות חדשים. דמיינו עולם שבו חלק ניכר מהתגובות, הלייקים והפוסטים בפיד שלכם מופקים על ידי בוטים המייצגים אנשים שכבר אינם בחיים. בעוד שעבור חלק מהאנשים הרעיון של "הנצחה דיגיטלית חיה" הוא דרך לשמור על קשר וירטואלי עם אהובים, עבור רבים אחרים מדובר בחוויה שמעוותת את טיב התקשורת האנושית ומשבשת את הזיכרון הטבעי.
האם נראה את זה קורה בקרוב ברשתות החברתיות? למרות הסערה התקשורתית סביב אישור הפטנט, חשוב להבין שחברות ענק כמו מטא, רושמות מדי שנה אלפי פטנטים שמטרתם העיקרית היא הגנה על קניין רוחני ומניעת שימוש בטכנולוגיות דומות על ידי מתחרים.
מטא עצמה הבהירה כי אישור פטנט אינו מעיד בהכרח על תוכנית פעילה לבנות או להשיק את המערכת בעתיד הקרוב, והגדירה את המסמך כשלב מחקרי בלבד. עם זאת, עצם קיומו של הפטנט מסמן באופן ברור את הכיוון שאליו צועדת הטכנולוגיה. הבינה המלאכותית כבר כאן, והיכולת שלה לשכפל את אישיותנו הולכת ומשתכללת.
כעת נותר לנו רק לשאול את עצמנו: האם אנחנו מוכנים להפקיד את המורשת שלנו בידי האלגוריתם?
שתפו אותנו בתגובות!
